Search Results

ריצ'רד וויליאמס מציג טענות משמעותיות וכבדות נגד מערכת החינוך "המודרנית" - אני קורא לה מודרנית כי היא קיימת בימים אילו, והמרכאות, כבר ברור מה הן עושות שם. כמו ריצ'רד וויליאמס, גם אני התחברתי לציטוט של אלברט איינשטיין, ואתם אפילו יכולים למצוא אותו בדפים שונים באתר של אטלנטיס-וי אר: "כל אחד הוא גאון. אבל אם את שופטת דג לפי היכולת שלו לטפס על עץ, הוא יבלה את כל החיים שלו כשהוא חושב שהוא טיפש." האם גם לדעתך אם נשפוט דג על פי היכולת שלו לטפס על עץ, הוא יתקשה להרגיש מוצלח במיוחד? מערכת החינוך המודרנית מתמחה בלמקם את הילדים בתוך שורות, בלהסביר להם מתי הם יכולים לדבר ומתי לא, בלהסביר להם במה הם צריכים להצטיין ומה פחות חשוב. אבל האם זאת אכן הדרך הנכונה? בשביל להחליט אני רוצה להציג בפניך אלכס ואווה (שמות בדויים). אלכס הוא אומן מלידה, הוא נתברך בראיה מרחבית ברמה הכי גבוהה שאפשר לדמיין. הוא מסוגל לראות בעיני רוחו יצירת אומנות שלמה עוד לפני שהמכחול שלו נגע בקנבס. הוא מסוגל לעצב בעיני רוח פסלים, ועוד מגיל צעיר מאוד החל לבנות מגדלים, דגמים של חיות, מכוניות ומטוסים מגלילים של נייר טואלט, אריזות ריקות ובעצם כל דבר שנפל בידו. בשל הכישרון שלו, כשאלכס ישב בכיתה, הראש שלו היה עסוק בלתכנן ולחזות את יצירות האומנות הבאות שלו, את הדגמים שהוא רוצה, צריך ומסוגל לבנות. ולכן, לא הקשיב למורה להיסטוריה, לא למורה לתנ"ך ולא למורה למתמטיקה. הציונים שלו לא היו מרשימים במיוחד, ורק התדרדרו ככל שאלכס התבגר והתקדם לכיתות הגבוהות יותר. קל לנחש גם איך נראו הבגרויות של אלכס. כמו שריצ'רד וויליאמסף וגם איינשטיין מסבירים. אלכס מקבל מערכת החינוך את הרושם שהוא לא מוצלח ושהעתיד שלו שתלוי בציוניו לא הולך להרשים אף אחד. אבל האם אלכס פחות טוב? האם הוא לא יכול לקבל ציונים גבוהים ברוב המקצועות אם לא בכולם? האם הוא צריך להצטיין במתמטיקה כדי להיות אומן מצליח? (אני לא אומר שהוא לא יכול להצטיין, למען האמת הכישון שלו והראיה המרחבית שלו הם בדיוק המיומנויות הנדרשות במתמטיקה, אבל לצערי בית הספר לא ידע למנף זאת). אני רוצה להציג בפניך גם את אווה. אווה היא יזמית מלידה, היא מבריקה ואחד הכישרונות הבולטים שלה הוא היכולת שלה לתקשר עם אנשים סביבה, להעביר מסר וגם למכור. אווה גם היא מתעניינת במייוחד במיקרואורגניזמים. כבר בגיל 5 ניהלה דוכן לימנדה מצליח מאוד בכניסה לרחוב בה היא גרה ואף תרמה חצי מהרווחים שלה לעמותה המסייעת לילדים עם קשיים חברתיים. ובגיל 13 כבר ניהלה חנות איטנרנטית מצליחה למוצרים לחיות מחמד ומרוויחה עם מעט מאוד עזרה מההורים יותר ממוריה בבית הספר. אווה קלטה מספיק מהר את החומר בבית הספר, ומחוסר עניין היא מדבר עם חבריה לכיתה ומפריעה למורה. את אווה בית הספר החליט להוציא מהכיתה בכל פעם שמשעמם לה. האם לא קיימת סביבה שתתאים לאווה? האם אווה צריכה לוותר על בית הספר? אני מזמין אתכם להקשיב לתביעה של ריצ'רד וויליאמס נגד בתי הספר. ואם גם אתם מרגישים שלידיכם מגיע יותר, שהם מיוחדים ואין היגיון בלשים אותם בשורה, בלהתייחס אליהם כאילו הם בדיוק זהים לכל חבריהם בני גילם לפנות אלינו, ונוכל יחד לעשות את השינוי. צרו קשר ואחזור אליכם עם תוכנית בעזרתה נוכל יחד נוכל להעניק לילדינו את החינוך לו הם זקוקים, נוכל לתת להם את הכלים להשתמש בכישרונות שלהם ולהעצים אותם. להעניק להם ביטחון עצמי ואת הכלים להגשים את חלומותיהם.

זו לא הפעם הראשונה שאני שומע שמומחים נוספים חולקים את אותה הדעה - מוסדות החינוך ובתי הספר אינם רלוונטיים לעידן בו אנו חיים, ובהחלט אינם רלוונטיים לעידן אליו גדלים ילדינו. למען האמת כבר ציטטתי פה בעבר חלק מהמוחות הגדולים בהיסטוריה האנושית, שלטענתם החינוך הפורמלי הוא מערכת מיושנת שחוטאת מהמטרה שלשמה היא הוקמה, כמו וינסטון צ'רצ'יל לדוגמה לדוגמה - "לבתי הספר אין בהכרח הרבה קשר לחינוך… הם בעיקר מוסדות של שליטה בהם מנהגים בסיסיים מסויימים חייבים להיות מושרשים בצעירים. חינוך הוא משהו די שונה ויש לו אך מקום מועט בבית הספר". כעם שרואה בעצמו "סטרטאפ ניישן" עלינו להוביל את השינוי המתבקש וליצור מהבנה חינוכי חדש בו כל ילד יהיה עצמו, יזכה לרכוש מיומנויות וכלים הכרחיים להצלחה, לאושר ולעושר. בכתבה של ynet - דעה בדקה, מסביר ד"ר אייל דורון "החומר מיושן, משעמם, משחית זמן, מתסכל וחסר השראה" האם את ואתה מוכנים להתפשר בחינוך הילד או הילדה שלך? במידה והתשובה היא לא, אני מזמין אתכם להשאיר פרטים בדף צור קשר ולרשום בתיאור הפניה "אני לא מוכן להתפשר בחינוך ילדי". ואני אשלח אליך מייל עם תוכנית מפורטת בעזרתה תוכלו להעניק לילדיכם את מה שהם באמת צריכים.

האם נועדנו להיות מה שמחנכים אותנו להיות? האם נולדנו להשתלב? אנו נולדים לתוך מערכת שמחנכת אותנו להיות בורג קטן, כדי להתאים לסביבה. להצטיין, להמשיך ללמוד באקדמיה, למצוא עבודה ולהמשיך את תבנית החיים המיועדת לכולנו. האם זה מה שנועדנו להיות? האם זו הדרך הנכונה להצלחה? בתיכון הייתי תלמיד מצטיין. למדתי בכיתה למצטיינים ועשיתי בגרויות שמתאימות למצטיינים, גם בהן הצטיינתי. אבל משהו במערכת שחייתי בה - תיכון, בית ספר, מסלול קבוע, מצטיינים - לא הרגיש לי הגיוני או טבעי. כבר אז פיתחתי איכויות של מתכנת טוב, והגעתי להישגים במינימום מאמץ. וכך פיתחתי אופי של מתכנת טוב - להביא תוצאות במינימום מאמץ. ומצאתי את עצמי ממשיך להצטיין, אבל כשבמערכת השעות היו שיעורים שפחות עניינו אותי כנראה שיכולתם למצוא אותי במגרש הכדורסל, בחוף הים, או עם עוד כמה חברים מעבירים יחד את הזמן בבית של אחד מאיתנו. בעצם נשמע כמו דיל טוב - גם להצטיין, וגם לבלות חצי מהזמן מחוץ לארבעת הקירות של הכיתה. היום אני כבר לא מאמין בדיל הזה. אני יודע שהזמן שמקבל בית הספר מכל תלמיד - עשרות שעות בשבוע, מאות שעות בחודש, אלפי שעות בשנה - יכול להיות זמן לא רק שמנוצל בצורה טובה, אלא גם באמת מעצים ונותן ערך לתלמידים. אולי זה קצת לא פייר מצידי שאני מצייר את בית הספר כמסגרת חסרת ערך, הרי למדתי בה איך לנצל נכון את הזמן שלי, באיזה נושאים חשוב לי להקשיב ואפשר למנות עוד כמה מיומנויות די שימושיות. היום, כיזם בתחום החינוך, כמישהו שמגיע מתוך המערכת אני יודע להצביע על היתרונות והחסרונות שלה עבורי כתלמיד וכבוגר המערכת (אני גם בטוח שיהיו שיחלקו עלי). לא ארחיב לעומק על היתרונות והחסרונות כרגע, אבל כן אשתף שיכולתי להרוויח יותר (להרוויח תרתי משמע) אם במקום ללמוד על אדיפוס או לשנן בעל פה את מחברת היסטוריה - שלצערי איני זוכר דבר מתוכה, אחרת הייתי נותן דוגמה - היו שיעורים על עבודת צוות, על מכירות, על נדלן, על תלוש משכורת, על איך להתקדם כחלק מתאגיד או אפילו על איך לנהל דוכן לימונדה אני בטוח שהייתי מבלה יותר זמן בין כותלי בית הספר וגם יוצא מזה נשכר. "למה להשתלב כשנועדת להתבלט" - דר' סוס משהו שהבחנתי בו עוד כתלמיד, ונכחתי יותר לחוות ולהבין כאדם בוגר וכיזם בתחום הוא הצורך של המערכת לכמת את יכולותיו של התלמיד. הצורך הזה להגדיר באמצעות מספר או משפט את היתכנות ההצלחה של התלמידים הוא מיושן ואינו מתאים לחברה ולתרבות המודרנית, ואם תשאלו אותי אפילו חוטא במהות שלנו כבני אדם - אבל גם זה לסיפור אחר. למרות הכל, כל זה לא היה לחינם, כי היום, כי כך התפתחה סיילו סקול ודרך הקורסים שלנו אני זוכה לתת ערך לתלמידים אפילו מתוך המערכת. אני זוכה לתת לילדים הזדמנות לרכוש מיומנויות של עבודת צוות, של עמידה מול קהל, חשיבה מחוץ לקופסה, ואפילו לדעת איך לנהל דוכן לימונדה מצליח. יותר מזה, אני יודע שלמידה אמיתית מגיעה מחוויה וסקרנות של התלמיד, עובד ללא הפסקה על שיפור החוויה, לימוד בשילוב טכנולוגיות ועל פיתוח המיומנויות בקרב התלמידים וחולם להשפיע עוד ועוד על המערכת שלנו.